<h1>ספר החינוך מצוה תר"ד</h1>
<h2>דף כ:</h2>
שנצטוינו למחות זרעו של עמלק ולאבד זכרו מן העולם זכר ונקבה גדול וקטן, ועל זה נאמר [דברים כ"ה] תמחה את זכר עמלק שבכלל זכר הוא הכל, וכבר טעה בנקוד תיבה זו גדול הדור והוא יואב בן צרויה והשאיר מהם הנקבות לפי שרבו לא השגיח יפה עליו כשלמדו מקרא זה ונשתבש יואב וקרא זכר, כמו שבא בבבא בתרא פרק לא יחפור [כ"א ע"ב]. משרשי המצוה הענין שכתבנו במצוה הקודמת לה. דיני המצוה קצרים והם מבוארים בפרק שמיני מסוטה, וזאת מן המצות המוטלות על הצבור כולן, וכענין שאמרו זכרונם לברכה שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרע עמלק, ובאמת כי גם על כל יחיד מישראל הזכרים מוטל החיוב להרגם ולאבדם מן העולם אם יש כח בידם בכל מקום ובכל זמן אם אולי ימצא אחד מכל זרעם, ועובר על זה ובא לידו אחד מזרע עמלק ויש ספק בידו להורגו ולא הרגו בטל עשה זה.
